תחילתה של הפרשה בתביעה של עובד לפיצויים בגין פיטורין שלא כדין מחברות העוסקות בתחום הביו-רפואי. את תביעתו הפנה גם לשני דירקטורים בחברה, בטענה שיש לחייב אותם בחיובים הנובעים מן התביעה העיקרית, בסך 500,000 ש"ח. זאת, נוכח חוסר תום-ליבם, הפרת חובותיהם כנושאי משרה וחריגה מסמכותם. הדירקטורים הגישו בקשה לדחיית התביעה נגדם על הסף. 

לפי תקנה 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות. הפסיקה קובעת בהקשר זה, כי ככלל, הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד. גם אם קיימת אפשרות ולוּ קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, הכלל הוא שאין נועלים בפניו את שערי בית הדין. עם זאת, על בית הדין לעבודה לפרש את סמכותו העניינית בדווקנות.

כב' השופט ד"ר טל גולן, בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, קבע כי על אף שעילת התביעה עוסקת בעיקרה ביחסי עבודה, לכאורה, הדירקטורים אינם המעסיקים של העובד אלא החברות, שהינן בעלות אישיות משפטית נפרדת. הדירקטורים אינם "חליפים" של החברות, וכל אחד מהם הינו בעל אישיות משפטית נפרדת. לפיכך, לא מתקיים מבחן "זהות הצדדים" שמאפשר לבית הדין לדון בסכסוך בין מעסיק לעובד. ניתן אמנם לתבוע אורגן של החברה בעילה של הרמת מסך, בבית הדין לעבודה, אך זאת רק כלפי בעל מניות ולא כלפי נושא משרה. 

כן דחה בית הדין את הטענה של התובע לחוסר תום לב של נושאי המשרה וקבע כי אין היא יכולה לעמוד בפני עצמה, במנותק מעילת הרמת מסך הקבועה בחוק החברות. לפיכך קבע בית הדין כי יש לפצל את התביעה בין בית הדין לעבודה לבית משפט אזרחי, שם רשאי התובע להעלות טענות נגד הדירקטורים, ודחה את התביעה נגד הדירקטורים על הסף.   

הפניות: סע"ש (נצ') 52501-05-15 ברגר נ' אנ.ג'י.טי – וי.סי(9.12.2015)