החוק המחייב בתשלום היטל השבחה נובע מעקרונות של צדק חלוקתי והוא נועד לשתף את בני הקהילה המקומית ברווח שצומח לבעל מקרקעין המתעשר הודות להחלטה של רשויות התכנון להשביח את המקרקעין שבבעלותו. עם זאת, המחוקק מצא לנכון לתת פטור מתשלום ההיטל לנישומים שונים, וזאת על מנת לקדם מטרות ותכליות מגוונות. כך למשל, ניתן פטור מתשלום היטל השבחה כשהמקרקעין שהושבחו מצויים בשכונת שיקום, או כשהם שייכים למוסד לחינוך, לתרבות, למדע, לדת, לצדקה, לסעד, לבריאות או לספורט. בין יתר הפטורים מהיטל השבחה, ניתן גם פטור עבור שימוש אישי בדירת מגורים. פטור זה נועד, בראש ובראשונה, להקל על בעלי זכויות במקרקעין בשיפור תנאי מגוריהם, מבלי שיאלצו לשאת בנטל הכלכלי הנוסף של תשלום ההיטל. סעיף 19(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 מעניק פטור מתשלום היטל השבחה לבנייה או להרחבה של דירת מגורים עד 140 מ"ר, בשני שלבים: בשלב הראשון ניתנת דחייה של תשלום ההיטל עד למועד מכירת הזכות לצד שלישי. דחייה זו תינתן למחזיק במקרקעין או לקרובו, שהגיש בקשה לקבל היתר לבניית דירת מגורים ששטחה לא עולה על 140 מ"ר וזאת בנוגע למקרקעין שהוא או קרובו עתיד להתגורר בהם. היות וקבלת היתר בניה מהווה מימוש זכות, לעניין התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, וגוררת אחריה חובת תשלום היטל השבחה, נקבעה דחייה של תשלום היטל ההשבחה. בשלב שני יינתן פטור מוחלט מתשלום היטל ההשבחה, אך ורק אם הנישום התגורר בדירה במשך לפחות ארבע שנים מגמר בנייתה ועד מכירתה.  

המבקשים בענייננו הם שני זוגות, שאינם בני משפחה אחת, כלשכל זוג היו זכויות בלתי מסוימות בחלקת קרקע שעליה הוקם בניין בן עשר דירות (עובר לבניה, ככל הנראה, הקרקע הייתה בגדר מגרש ריק). כל אחד מהזוגות קיבל זכויות בדירה אחת ועבר להתגורר בה, ומשכך, התבקש הפטור עבור כל אחת משתי הדירות.  

השאלה שהתעוררה בבית המשפט העליון במקרה הנדון הייתה אם לפי לשון סעיף 19 לחוק ניתן לקבל פטור עבור יותר מדירה אחת במקרקעין שהושבחו. שאלה זו רלוונטית במיוחד במצבים שבהם במקרקעין מחזיקים כמה שותפים המבקשים לבנות על אותם מקרקעין כמה דירות מגורים. האם כל אחד מהשותפים יוכל ליהנות מהפטור עבור דירתו-שלו, ובלבד שמתקיימים יתר תנאי הפטור, או שמא יינתן פטור אחד עבור שטח המקרקעין כולו.  

בניגוד לדעתו החולקת של השופט נ' הנדל לפיה מתן פטור מהיטל השבחה הוא בגדר חריג ויוצא דופן שיש לפרשו בצמצום בהתאם לתכליות החוק ולפיכך יש להסתפק במתן פטור אחד, דעת הרוב בפסק הדין, של השופטים זילברטל ורובינשטיין, סברה כי עיקרון השוויון בדיני המס ותכליותיו של החוק מורים כי יש להעניק את הפטור מהיטל השבחה לכל אחד מהשותפים עבור כל אחת מהדירות (המשמשות למגוריו). זאת, בייחוד משום שכל אחד מן הזוגות, שאינם קרובי משפחה, ביקש לשפר את תנאי מגוריו, עד לשטח של-140 מ"ר, ולגור בדירות באופן אישי, וכי הבניין שהוקם תרם לפיתוח המקרקעין ולהגדלת היצע הדירות באזור. על כן נקבע כי קיימת הצדקה להעניק לכל אחד מן הזוגות פטור מלא עבור דירתו (שלו), בתנאי שיתגורר בה לפחות ארבע שנים וכי אין סיבה או הצדקה לשלול משותפים בקרקע הטבות הניתנות לבעלים יחידים של קרקע רק בשל עובדת השותפות בקרקע. בפסק דינו קרא המשנה לנשיאה השופט רובינשטיין לתיקון סעיף החוק כך שיהיה ברור ונהיר יותר ויצמצם מחלוקות משפטיות המתעוררות לעיתים קרובות בעניין זה.    

הלכה זו, משנה את הפרשנות המצמצמת שהייתה נהוגה עד כה על-ידי בית המשפט בנוגע לפטור הנ"ל בחוק.  

הפניות: רע"א 8907/13 דיבון שלום ירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח-תקווה